לחזות את העתיד – כח על או יכולת נרכשת

גיליתי שיש לי כח על – אני יודע לחזות את העתיד …
אבל לפני שאתם מציפים אותי בפרטי בשאלות על השקעות או מבקשים את המספרים של הלוטו תקראו עד הסוף אולי גם אתם יכולים…
הכל התחיל בסטייה קטנה שלי, אני אוהב לחזות את העתיד ולנחש מה יקרה, בסרטי מתח, בפוליטיקה, בכלכלה ובכל דבר. לדעתי זו גם הסיבה שהתשוקה שלי נמצאת בתכנון ואסטרטגיה ושאני אוהב לחפור ולהתעמק בדברים, הרבה מעבר לנדרש.

עם הזמן, גיליתי שככל שאני מתמקצע בהבנת ההתנהגות האנושית, תכנון וניהול סיכונים אני משתפר ביכולת החיזוי או לפחות בבניית סיפורי קונספירציה על מה קורה מאחורי הקלעים למשל, בפוליטיקה, בכלכלה וגם בתוכניות ריאליטי כמו חתונמי ואחרות.

העניין הוא שככל שאני מתכנן יותר לעומק יורד ליותר פרטים וממש מתכנן ספציפית כל מהלך ובוחן יותר חלופות אפשריות בכל צומת בחירה/החלטה נוצרת לי הרבה יותר גמישות לא רק לחזות את העתיד אלא גם להשפיע עליו או לכל הפחות גדלה הגמישות שלי להתמודד עם שינויים (גם כאלה שלא חזיתי).

הבעיה הכי גדולה והשריר שהכי צריך לאמן זה את היכולת להבין שמשהו משתבש ולא זורם כמו שחזית.
במהלך חיי למדתי וצברתי ניסיון רב בעולם הניהול, הפיקוד והמנהיגות.

כל תהליך תכנון, שהוא בעצם אימון של יכולת החיזוי שלנו, כולל כמה שלבים קריטיים:

1. איסוף מידע – לאסוף מידע בצורה אובססיבית כל מה שקשור לנושא התכנון ולא רק במעגל הראשון, כמה שיותר פרטים על הנושא ועל כל דבר שעלול להשפיע עליו ודברים שעלולים להשפיע על הדברים האלה וכן הלאה. נכון שאסור להיתקע בשלב איסוף המידע וחשוב להתקדם כי בסוף המטרה של תכנון טוב היא ליישם בפועל ולהשיג התקדמות בעולם האמיתי. אבל אף פעם על תסתפקו בנתונים שטחיים לפני שאתם מקבלים החלטה. זה יכול להיות בבחינת השקעה פשוטה כמו גמל להשקעה ואפילו השקעה מורכבת יותר בתחום הנדל״ן. ככל שההחלטה בעלת משמעות רבה יותר להמשך המסע ו/או בעלת פוטנציאל נזק משמעותי יותר לעיכוב במסע מומלץ להשקיע יותר מאמץ באיסוף מידע לפני שמתקדמים. ברור שאנחנו לא יודעים את הכל לבד ולכן, בהחלטות המשמעותיות שווה לשקול לשלם לאנשי מקצוע רלוונטיים כדי לקבל מהם את המידע והידע הנדרשים להחלטה, זה ידרוש מכם להתחיל תהליך שלם וקצר יותר של תכנון וקבלת החלטה מקדימה למשל, מי בעלי המקצוע שאני צריך ואיך לבחור אותם נכון.

2. גילוי עתידות – לבנות תחזיות מדויקות על בסיס המידע שנאסף בצורה הכי דקדקנית שיש. כאן נכנס כלל הברזל שלי שאומר שבכל סיטואציה יש לפחות 167 חלופות אפשריות. בדרך כלל הראשונות יהיו האוטומט, אחריהן יבואו הבדיחות, כאן מתחילים לדקלם סיסמאות, להתייעץ עם חכמת ההמונים, למידה ופתיחת הראש לאפשרויות שלא הכרת קודם ואחרי כמה עשרות בודדות מתחילים הדמיון והיצירתיות לעבוד וכאן מתחיל הקסם. תמיד מומלץ להתייעץ עם מומחים או אנשי מקצוע רלוונטיים ואם חיזקנו את שריר הנטוורקינג שלנו אז יהיה למי לפנות. התהליך הזה הוא תהליך קסום בעיניי שכמעט תמיד מאלץ אותי לעבור מנהיגה באוטומט לנהיגה בהילוכים ולצאת מאזור הנוחות ולהתפתח. התוצר של השלב הזה הוא מסלול אינסופי בצורת עץ החלטות עם המון צמתים ואפשרויות. כלומר, אפשרויות עתיד פוטנציאליים שעלולים או יכולים לקרות לאור המידע גם אם אנחנו לא שולטים בזה אבל לפחות נדע מה צפוי לקרות. אני אוהב לתאר את החלק הזה כבניית המפה הגדולה שבתוכה בהמשך נוכל לנווט כל אחד עם המפה שלו ומגוון המסלולים שהוא יכול לבחור בה.

3. לנווט עם הלב – זהירות!!! לא לתת לרגש ולאינטואיציה לתעתע בכם ולייחס חשיבות גבוהה לנתונים ועובדות ולעולם לא לקבל החלטה רק על סמך אינטואיציה. אבל, ככל שמתאמנים האינטואיציה משתפרת. אחרי כל המידע ולאחר הניתוח והחלופות יישארו לכם חורים בסיפור/במסלולים של עץ ההחלטות. פשוט נסו להשלים אותם על ידי אינטואיציה והניסיון שלכם.

4. דלתות מסתובבות – לשנות את העתיד! הגיע השלב האקטיבי של התהליך והוא היכולת לשנות ולהשפיע על העתיד. זו בעצם המהות והרציונל של תהליך ניהול סיכונים. בשלב הזה נתבונן על עץ ההחלטות (המפה) ונהפוך את המידע העובדתי וגם האינטואיטיבי למספרים ולמטרות. נבחן את עץ ההחלטות וננסה לסמן את המסלול (העתיד) שהכי רצוי לנו. בכל הצמתים הרלוונטיים ונמפה את מה שצפוי לקרות באופן פוטנציאלי וניתן להם מספרים שמגדירים את ההסתברות שזה יתממש וגם את המחיר/תועלת שצפויה מהתממשות. בכך אנחנו לא רק חושבים על סיכונים שיכולים להפריע אלא גם מזהים סיכויים שיכולים לנצל במסלול. זוכרים את המשחק שמשחקים בחוברות העבודה של הילדים, בצד אחד עכבר בצד שני גבינה ביניהם קווי ספגטי או כל מבוך אחר וצריך למצוא את הדרך מהעכבר ועד הגבינה? אז זה בדיוק מה שעליכם לעשות רק שהפעם ככל הנראה יש הרבה מסלולים אפשריים להביא אותנו מהנקודה שבה אנחנו נמצאים היום למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע. מה שחשוב לעשות זה לבחון את המסלולים האפשריים להסתכל על מיפוי הסיכונים והסיכויים ולראות באיזה מסלול יש הכי פחות סיכונים, הכי הרבה סיכויים ובעיקר מהו המסלול שיש לנו הכי הרבה השפעה על העיצוב והאופן שבו יתממש וככל הנראה זה המסלול שנרצה לבחור כדי להגדיל את הסיכוי שלנו להשיג את המטרה ולהגיע ליעד, לא להיבהל אני עדיין דבק בכך שהמסע הוא היעד, כאן מדובר על מפה ספציפית שנבנתה למטרה מסוימת ובה יש יעדים להשיג, זה ודאי לא סוף המסע.

5. יוצאים לדרך – כשהחזון והמטרות שלנו מול העיניים וברור לנו מה היינו רוצים לקדם ועכשיו גם יש מסלול ברור שאם יתממש הוא יקדם אותו עם הסיכוי הגבוה ביותר להצליח וגם יש לנו מושג מה משפיע עליו ועלול להאיץ אותו או לעכב אותו או לזרוק אותנו מהמסלול, כל שנותר לנו הוא להבין מה בתחום השליטה שלנו ומה לא. מה שלא בתחום השליטה שלנו דורש תהליך בקרה צמוד והגדרת דגלים וחלופות כדי שאם משהו קורה בכיוון רצוי/לא רצוי נדע לזהות מהר ולהתאים את התוכנית או להפעיל חלופה שהוכנה מראש. לגבי מה שבשליטתנו כאן מתחילה העשייה בפועל וקבלת ההחלטות של כיצד נכון לפעול ואיפה להשקיע את מירב המשאבים שלנו (זמן, כסף, מאמץ) כדי לקדם את המסלול הרצוי.

6. תוכניות ואהבה לא הולכים יחד – תכנית טובה ככל שתהיה במיוחד כזו שהיא מורכבת ולטווח ארוך יותר כנראה לא יכולה להחזיק לאורך זמן בדיוק כפי שהיא ולכן אסור להתאהב בה או לקדש אותה. התכנית היא בחירה של המסלול שבשלב שבו מתקבלת ההחלטה נראה כמו המסלול המתאים ביותר בכדי לקדם את המטרות שהגדרתי לעצמי לפני בניית המפה. וכמו שאמרו רבים לפני: ״כל תכנית היא בסיס לשינויים״. העולם הוא דינמי ומשתנה בקצב הולך וגובר, תכנית לא מסתיימת בתחילת היישום היא חייבת להיות גמישה ומסתכלת תוך כדי תנועה. כלומר, בחרתי מסלול בשלב מסוים מול מידע ואינטואיציה שהפעלתי בנקודת זמן מאוד ספציפית, אבל יצאתי לדרך, עשיתי פעולות בעולם האמיתי, דברים נוספים שאינם בשליטתי קרו במקביל ולכן תמונת המצב משתנה כל הזמן. צריך להיות בתודעה שתהליך של שינוי הוא המצב הקבוע שלנו. ולכן, מה שקובע הוא המטרה והיעדים שהגדרנו לפני בניית המפה והמסלול הוא רק כלי כדי להשיג אותם וזה בסדר ל"חשב מסלול מחדש" בגלל שינויים בלי היכולת להבין שמשהו השתנה לא נצליח להסתגל ונסטה מהמסלול ליעד. אולי נישאר במסלול המתוכנן אבל הוא לא בהכרח יביא אותנו לאן שקיווינו וציפינו. רוצה לומר, אל תתאימו את המציאות לתוכנית שלכם, תתאימו את התוכנית למציאות ולמידע החדש שנאסף בדרך בעיקר במהלך העשייה והיו קשובים לפידבק של העשייה וההחלטות שלכם כדי להבין איך להתאים את המהלך הבא.

למען הסר ספק, זה כלי יישומי שאני באמת מאמין שהוא כח על ולכן על בסיסו פיתחתי מודל לניהול עצמי שהוא לב הספר שלי. מדובר במודל מעגלי שמתרחש בו זמנית בחיינו בהמון תהליכים מקבילים ואפילו משולבים או מחוברים כפי שניתן לראות בשלב הראשון שתיארתי כשבתוך תהליך איסוף נתונים מתרחש מעגל שלם נוסף כזה של בחירת איש מקצוע אחד או יותר לצורך ביצוע השלב של איסוף הנתונים וייתכן שבמקביל מתרחש תהליך שלם נוסף שדן בהחלטה על בחירת תואר, בת זוג או כל דבר אחר.
ככל שמתרגלים יותר את התהליך הוא הופך לאוטומטי ומתאים את עצמו לאופי ולדפוסים האישיים שלנו ואז ניתן לבצעו בצורה טובה יותר ואינטואיטיבית יותר, שזו גם הסכנה של התהליך כי זה עלול להכניס אותנו לאוטומט ונפספס שינויים שעלולים להשפיע ולא נבצע את השינויים הנדרשים כדי להיות במסלול הנכון. ולכן, צריך כל הזמן למצוא את הדרך לעצור, לבחון ולוודא שאנחנו לא שוקעים לאוטומציה חדשה בלי מודעות ועם פרדיגמות לא רצויות. הדרך הטובה ביותר לעמוד על המשמר היא לסמן מראש נקודות בקרה שמבוססות על התרחשות מסוימת או על זמן מסוים שבו עוצרים בצורה יזומה ומבצעים הערכה מחדש ומקבלים החלטה להמשיך, לשנות או לעצור את המסלול.

מוזמנים לחשוב על סיטואציה או דילמה שלכם מהחיים ולנסות להשתמש בכלי הזה כדי לקבל החלטה על הדרך שלכם לפתרון, שתפו בדילמה, בדרך או בתוצאה.