חופש כלכלי הפרדוקס והפתרון

חופש כלכלי הוא היכולת להשיג מספיק כסף כדי שאוכל לפנות מספיק זמן לעסוק במה שארצה מבלי לבזבז 8 שעות בעבודה שאני לא אוהב או אפילו אוהב אבל היא גוזלת ממני זמן ואנרגיה לעשות דברים שאני יותר אוהב.

הדרך המקובלת לחשב את זה היא על ידי צבירת הון/נכסים שיניבו לי הכנסה פאסיבית (ללא צורך להשקיע זמן בעבודה כשכיר או ניהול עסק, למרות שכבר בהתחלה אסתייג ואומר שככל הנראה תמיד תידרש השקעה במעקב, בקרה וניהול מסויים של הנכסים כדי שימשיכו להניב אבל זה עדיין שיפור משמעותי מלהיות תלוי במשכורת ממעסיק. 

אבל האם זה באמת חופש כלכלי? והאם זה מתקרב בכלל לחופש?

איך אפשר לחשב היום מה יהיה יעד ההוצאות שלי בעתיד? האם זה מספר קבוע? הרי יש המון מרכיבים שמשפיעים עליו שאין לי שליטה עליהם כמו למשל: האינפלציה, הריבית, ביצועי השוק ועוד לא דברתי על התפתחות אישית ורצונות שיעלו לי כתוצאה מהתפתחות ולמידה שבשבילם לכאורה אני מנסה להגיע לחופש כלכלי.

מסע החיים של אדם אינו גרף יציב בשום פרמטר ובטח לא של ניהול משאבים כמו זמן, אנרגיה ובודאי בהתאמה גם כסף.  אפילו במסלול חיים גנרי וסטנדרטי יש גרף דינמי ולא יציב של השקעת משאבים בתחומי עניין ועיסוקים בצורה משתנה לפי תקופות ושינויי החיים הסטנדרטיים – רווקות, זוג צעיר, ילדים קטנים, ילדים מתבגרים, ילדים שעזבו, נכדים ועוד ועוד…

מה שאני בא לומר, שמי שחושב על חופש כלכלי במושגים של כסף, יעד, מספרים וכללי 300, 400 או כל דבר מתמטי אחר כנראה שעדיין תקוע בתפיסה הישנה ומנסה רק להגיע ל״פנסיה״ או במושג המכובס אבל הזהה "פרישה מוקדמת", בעצם היעד תוחם אותנו להגיע לפרישה מוקדם מגיל 67 ורק השימוש במושג הזה "פרישה" הוא בעייתי בעיניי, פרישה ממה? למה בכלל צריך לפרוש! מבחינתי החיים הם המסע ומניח שמי שכבר קרא חלק מהדברים שלי כבר יודע לדקלם ומי שעוד לא אז לי ברור מאליו שהמסע הוא היעד. ועבור כולנו הוא מתחיל באותה נקודה שבה מגיחים אל העולם ומסתיים באותו מקום שכבר ידוע לכולם ששם לא עניין כמה כסף יש לך, ולכן, כל מה שבאמת חשוב זה מה עשית בין שתי הנקודות האלה ולשיטתי איזה חוויות צברת והאם אתה שלם עם מה שקרה במסע הזה.

אבל אל דאגה לא באתי להוריד, באתי להציג חופש כלכלי מכיוון אחר שהוא הרבה יותר ריאלי, בר השגה ולפחות לעניות דעתי מטרה הרבה יותר ראויה מזו שהצגתי לעיל, לצערי הגעתי לתובנה רק אחרי שהשגתי את היעד של הפרישה והבנתי שלא בא לי לפרוש ואני לא מבין מה קורה אחרי שהשגתי את היעד? בעצם הבנתי שלא לזה ייחלתי!

הבנתי שכל עוד התנהלתי מתוך רצון להשיג חופש כלכלי, מה שהוביל אותי היה החלק הכלכלי ושמתי עליו את כל הדגש ורק בהגעה ליעד המספרי הבנתי שאולי השגתי יעד שקבעתי אבל גם לא קבעתי את היעד הנכון כי בדרך התפתחתי וכנראה היה צורך לעדכן את המספר, גם הבנתי שהמספר הוא דינמי ולא קבוע לכל החיים כי יקרו דברים שיצריכו בתקופות מסויימות יעד גבוה יותר ובאחרים פחות כתלות באיך אני רואה את חיי העתיד (דבר שלא כל כך עשיתי כי התהליך נגמר בהשגת היעד). מתוך מספר שנים בתוך ה"חופש הכלכלי" לכאורה סיגלת דרך התבוננות קצת אחרת על החופש הכלכלי והתחתי לשים דגש יותר על החלק של החופש ופחות על הצד של הכסף.

מבחינתי החלק הכלכלי הוא פשוט וכולל ידע מאוד בסיסי שכמעט כל אחד מחזיק בו או נגיש אליו ויכול ללמוד אותו לבד. דווקא החלק של החופש הוא קצת יותר מורכב כי בשונה מחינוך פיננסי שפשוט לא מלמדים אותנו את החופש מלמדים אותנו שאין דבר כזה. הבעיה המרכזית בעיניי היא השימוש מחוסר ברירה באותה השפה המוכרת והמקובלת אך המגבילה את החשיבה שלנו לאותם פרדיגמות ותפיסות של הצלחה. נסו לבחון את ההתלבטויות הכלכליות שלכן או כל התלבטות אחרת בחיים. כמעט ואין אפשרויות והכל במושגים של חייב, צריך, אין ברירה וכו׳. גם כשמלדים התנהלות כלכלית נכונה/מתאימה וכו' עדיין מושגי הבסיס כוללים את צריך ורוצה כאשר "צריך" מקבל את ההקשר החיובי ו"רוצה" מקבל את ההקשר השלילי. אבל כשאנחנו מדברים על חופש אנחנו בעצם רוצים לעשות מה שאנחנו רוצים ולא מה שאנחנו צריכים. והזה הדיסוננס הקוגניטיבי שמקשה על כולנו לעשות את השינוי.

להבין שיש לנו חופש בחירה כבר עכשיו, ברגע זה והחופש הזה לא תלוי בכלום חוץ מהמחשבה שלנו, הדבר היחיד שאי אפשר לקחת לאדם.

אנחנו בימים אלה בתוך כאוס ה7/10 ובעיקר הזעזוע מהחטופים שעדיין בעזה. מציינים את יום השואה. אחרי חג הפסח בו יצאנו מעבדות לחירות. ואם ניקח את המשותף לכל הסיפורים ולרבים אחרים במסע היהודים לאורך הדורות וכנראה כל בני האדם, הסיבה היחידה שהעם היהודי שרד את כל ניסיונות החורבן וההשמדה היא בזכות אלה שלא ויתרו על החופש שלהם לחשוב. הרי אפשר לקחת אדם בשבי, לשלול את זכויותיו, לשלול את החופש הפיזי שלו, לעשות בו כרצונך כעבד או שבוי אבל דבר אחד אי אפשר למנוע מאף אחד וזה את היכולת לחשוב באופן חופשי. רוב שורדי השואה הם אלה ששמרו על התקווה ועל החופש לדמיין את עצמם אחרי המלחמה והמשיכו בעשייה ויצירה גם אם רק בדימיון.

כל שעלינו לעשות כדי להתחיל במסע לחופש כלכלי הוא לשחרר את החשיבה שלנו, להיפתח למחשבות של אחרים ולהתנתק מכל שרשרת או פרדיגמה שידענו. זה לא אומר שהן לא טובות אבל צריך להבין ולהחליט שהן תמיד עומדות למבחן, איזה מבחן? המבחן האישי שלך! לכאורה בכל יום צריך לבחון מחדש את העמדות, הערכים והפרדיגמות שלנו ולבחור בהן מחדש.

אם בחרנו, אחרי בדיקה של חלופות ואפשרויות נוספות אנחנו יכולים להיות שלמים שאנחנו בחופש.

אבל זה לא מספיק לחלק הכלכלי.

החופש הכלכלי הוא ההבנה שחופש הבחירה בנוי על לקיחת אחריות וביצוע הבחירה במרחב השליטה שלי על החיים שלי.

כדי לעשות את זה עלינו קודם להבין מה סיפור החיים שלנו (העבר, ההווה ובודאי העתיד).

נראה לי שלגבי העבר וההווה אין בנינו ויכוח בלי זה יהיה קשה להתקדם אבל עתיד? 

האם אני מצפה מכם להיות נביאים? אז אולי באותה נשימה גם אמליץ לכם לתזמן את השוק?

אז זהו שלא! – יכולים לקרוא כאן הרחבה על יכולת חיזוי העתיד.

אני מתכוון שעליכם לתכנן ולהגדיר את סיפור החיים שלכם על סמך העבר (הניסיון שלכם), על סמך ההווה (הרגש והחוויה הנוכחית שלכם) ובעזרת אותה החלטה לפתוח את הראש ולתת דרור למחשבה לתכנן עתיד טוב יותר ורצוי, כזה שיתקן את כל מה שאתם פחות אוהבים בעבר שלכם, ימנע מכם לחזור על טעויות והכי חשוב יאזן את הרגש שלכם ויביא אתכם לנקודת רוגע ותחושת ביטחון שאתם במקום הנכון ובדרך למקום טוב יותר. ככל שהתמונה הזו תהיה ברורה יותר ומדוייקת יותר כך התכנון שלכם ינסוך בכם ודאות גבוהה יותר ומוטיבציה גם בזכות תחושת צדקת הדרך וגם יסייע לכם לא להתבלבל ולהגשים אותה. 

בגלל שאתם לא נביאים ותהיו במסע התפתחותי שישנה אתכם אז גם החוויה שלכם והרצונות החופשיים שלכם יתעצבו לאיטם ולכן יש חשיבות לאמן את המוח ולא לשקוע בפרדיגמות החדשות וכל הזמן לרענן ולוודא שאתם פועלים מתוך בחירה חופשית שנכונה לכם (לבחור כל בוקר מחדש) ולתקן את התכנית.

ודבר אחרון לכל אלה שבטח אומרים לעצמם: 

״שטויות יפות, אבל מה עם הכסף לכל הטוב הזה״.

אז רק אגיד מצד אחד כמו שאתם לוקחים סיכונים כשאתם משקיעים בשוק ההון, נדלן או כל אפיק אחר ומבינים שהסיכון והתשואה מחוברים מאוד אז גם בחיים אי אפשר לקבל תשואה טובה (חוויות, תחושת הצלחה, רוגע, ביטחון) בלי להסתכן בליפול, לטעות, להפסיד, להיכשל. 

ברוב המקרים אם תחפרו לעומק הפחד הוא זה שעוצר אתכם מלהשקיע בעצמכם (לא בפינוקים או בתחביבים או בכל דבר אחר) להשקיע בעצמכם זה אומר לפתח את עצמכם ולהפוך למניה שתרצו להמשיך להשקיע בה.

לצד החיסכון, המינוף ושאר ההשקעות שלכם להגדלת ההון, אתם חייבים להשקיע בכושר הייצור שלכם ולאסוף כישורים שיאפשרו לכם לייצר כסף בכל תרחיש וממגוון אפשרויות (לא חייב להשתכר מכולם בו זמנית) כך שגם אם פרשתם, פוטרתם, השתעממתם, החלטתם לחזור מהפרישה, נולד לכם חלום חדש שחסר לכם כסף עבורו אז תמיד תוכלו לייצר עוד כסף בשביל להישאר בחופש בחירה.

השילוב בין השניים אומר שלצורך פתיחות והתפתחות אנחנו בכל יום מסכנים את החלק הכלכלי שלנו כדי לשמר את החופש שלנו …

כי בחופש רואים יותר, חווים יותר ורוצים יותר. נכון!!! צודקים כל המצקצקים שיגידו שאני לא שמח בחלקי ואני חומרי וגרידי אבל מצד שני גם להחליט היום מה אני ארצה בעוד 30 שנה זה לא חופש. בהחלט חייב איזון ולהתאים את המספרים לערכים ואת היעדים לרמת החופש והשיעבוד לייצר הכסף ואת זה עושים על ידי מכונה משומנת שדואגת לנהל את האיזון בין רמת החיים בהווה לזו שבעתיד. 

נסכים כולנו שהתזרים הוא המלך ושחייב לחיות על תזרים חיובי כדי להתנהל נכון, עד כאן פשטות גמורה ולא צריך יותר מידע בחיבור וחיסור כדי להגיע ליעד הזה. 

גם ברור לכולנו שהגדלת הכנסה והקטנת הוצאות משפרת את ה"חתיכה העודפת" בתזרים.

כאן מתחיל השינוי שלי – לרוב יגידו לכם שאת החתיכה העודפת צריך להשקיע בחיסכון ולצמצם עד כמה שניתן את רמת החיים כדי להגיע לחופש כלכלי מוקדם ככל האפשר והנה הלופ.

לסיכום חופש כלכלי הוא משחק איזון החיים שבסיסו במסע החיים הרצוי, הדינמי והמתעדכן שלנו וניהול פיננסי שתומך ביכולת לממש אותו. אני אומר שה"חתיכה העודפת" מתחלקת בכל רגע נתון בין העלאת רמת חיים בהווה לבין הגשמת יעדים ורמת החיים בעתיד. חופש הבחירה האמיתי הוא לראות, או נכון יותר לומר לייצר ולבנות את התמונה הגדולה של מסע החיים שלך ואז לנהג אותו בעדינות ובאיזון בין ההווה לעתיד.

זה אומר לסכן את העתיד למען ההווה או לוותר על ההווה למען העתיד בעברית פשוטה סדר עדיפויות. החיים הם ניהול סיכונים אחד גדול בין כמה זמן נותר לי שכדאי לחסוך עבורו כסף למחייה ראויה ו/או לבזבז היום כי אולי מחר נמות. החיים בהכרח ישתנו ואירועים בלתי צפויים בהכרח יקרו, רק חצי העשור האחרון שהיה משוגע מכל דימיון מוכיח את זה. וכל אחד חופשי לתכנן ולייצר את האיזון של חייו בהתאם לאופי שלו והסיבולת שלו לסיכונים ולהתמודדות עם התממשותם. 

 

ועל זה כבר נאמר: חיו עכשיו כאילו מחר נמות, חיסכו למחר כאילו נחיה עד 120.

 

 

#המסע הוא היעד