מה עושים כשהסיפור שסיפרנו לעצמנו לא תואם את המספרים?

קודם לא ממהרים להחליט מי "צודק". ייתכן שהתקופה חריגה, שהסיווג שגוי, שהוצאה גדולה אינה צריכה להיחשב כחלק מרמת החיים או שהתחושה פשוט לא עודכנה עם השינויים. בודקים את הנתון, נותנים לו הקשר ורק אז מחליטים אם קיים פער אמיתי. אם כן, זו הזדמנות לבחור מחדש, לא סיבה לאשמה.

פער בין תפיסה לנתונים הוא אחד המקומות שבהם אפשר ללמוד הכי הרבה. אבל כדי שהשיקוף יהיה שימושי הוא צריך להיות עדין ומדויק. "אמרתם שאתם כמעט לא מזמינים אוכל ובחודשיים האחרונים אני רואה X" היא פתיחת בירור, "אתם בזבזנים" היא תווית שאינה מלמדת דבר.

לפעמים מתברר מיד שהתקופה כללה אירוח, חופשה או הוצאה עסקית. לפעמים מתברר שההרגל השתנה בלי ששמנו לב. בשני המקרים התוצאה טובה: התמונה נעשתה מדויקת יותר.

המטרה של השיקוף היא להחזיר בחירה לתוך ההתנהלות.